טענת פרעתי

מהי טענת “פרעתי” בהוצאה לפועל?

סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי כאשר החייב טוען ״פרעתי״, כלומר הוא מילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, נטל הראייה מוטל על החייב. במילים אחרות, החייב טוען ששילם את החוב או שאינו צריך לשלם אותו וצריך להוכיח זאת. 

״טענת פרעתי״ ניתן להעלות במסגרת בקשה המוגשת ישירות להוצאה לפועל. סעיף 19 אף קובע כי אם החייב לא הראה בסיס כלשהו לטענתו, הוא אף עשוי לחוב בהוצאות נוספות בגין טענה זו (שהרי היא כרוכה לא פעם מטבע הדברים בעיכוב ביצוע של התיק בהוצאה לפועל, ובזבוז זמן דיוני יקר). באופן עקרוני, חייב יכול לטעון ״פרעתי״ בכל שלב בהליך (כך נקבע בבית המשפט העליון ברע”א 9302/02). עם זאת, מוטב שלא להתמהמה בהעלאתה של טענה זו, היות ועיקרון תום הלב חל בצורה כוללנית במשפט הישראלי.

מקרה מיוחד עם זאת של שיהוי בטענת פרעתי, הוא במקרה של בקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל. אם מוגשת בקשה לביצוע שטר, יש להגיש התנגדות לביצוע שטר בהוצאה לפועל בהתאם לאמור בחוק (תוך 30 יום). אם החייב לא הגיש התנגדות בזמן (במידה והטענה היא שהשטר נפרע לפני מסירת האזהרה), לא יוכל לאחר מכן לטעון ״פרעתי״.

חשוב לדעת כי כאשר חייב טוען כי הוא פרע את החוב, רשם ההוצאה לפועל אינו דן מחדש בתיק של בית המשפט (טענות כאלו מתאימות לערעור, ואם אין זכות ערעור, גובר עיקרון סופיות הדיון). הרשם למעשה שואל שאלה אחת בלבד: האם אכן החייב עודנו חייב בתשלום החוב שנתבע בגינו בהוצאה לפועל. עם זאת, לא מדובר רק בבדיקה טכנית של ביצוע תשלום או לאו, ועקרונית יש אפשרות כי יתעורר דיון בטענות של שינוי נסיבות מהותי שנעשה לאחר פסק הדין. במצבים אלו, עשוי הרשם לבחון האם נעשה שינוי נסיבות לאחר פסק הדין, שיכולות למלא אחר טענת החייב כי הוא פרע את החוב (רע”א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ’ עודד שמריה).

נטל הראיה בטענת פרעתי

כאשר חייב טוען ״פרעתי״, עליו מוטלת הראיה להוכיח כי אכן פרע את החוב הנטען כלפיו (בהתאם לכלל העתיק מן התלמוד הבבלי, ״המוציא מחברו, עליו הראיה״). מהי ההצדקה לכך? טענת “פרעתי” מעמידה את הצד השני (הזוכה בתיק) במצב של הוכחה כי לא נפרע החוב. מכאן עולה, כי  טענת “פרעתי”, שמה את הצד שכנגד במצב בעייתי, ולכן ראוי להעביר את נטל הראיה למי שטוען את הטענה. 

טענת קיזוז

לשון סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר דיון בטענת פרעתי. עם זאת, בפסיקה נקבע גם כי הסעיף מאפשר לחייב לטעון טענה ״מאותה משפחה״, והיא טענת קיזוז. המשמעות של טענת קיזוז, היא חייב שטוען ״אני אמנם חייב לך כסף, אבל גם אתה חייב לי, ולכן יש לקזז את החובות בינינו״. בית המשפט מבחין בין שני סוגים של טענות קיזוז: טענת קיזוז שאינה שנויה במחלוקת (קרי אינה דורשת בירור משפטי), וטענת קיזוז שנויה במחלוקת. רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לדון בטענת קיזוז לגבי סכום שהוא שנוי במחלוקת, שהרי אז נדרש דיון משפטי מעמיק, ויש להעביר את הדיון לבית המשפט.

temp remedy

מתי סעד זמני יכול לנצח בתיק?

בשיטת המשפט הישראלית יש לנו הליך משפטי אדברסרי, בו שני צדדים טוענים כמיטב יכולתם בפני שופט ניטראלי, ומי שטענותיו היו טובות יותר או רלוונטיות יותר, מקבל פסק דין לזכותו. אולם בעולם האמיתי, עורכי דין לא

להמשך קריאה
Call Now Buttonחייגו | Call
נגישות

להרשמה לניוזלטר החודשי שלנו:​